גשם גשם משמיים

יום שני 29.9.25.
אחרי הצלחת המאפים של היום הקודם, התחלנו את היום בקניית מאפים במאפיה מקומית Boulangerie Lafi . קנינו מאפים ויצאנו לדרך.
בדרכנו לאגם עצרנו לראות את סדנת קרמיקה של אמן מיוחד. שם הסדנה Kaiku Kiln. העבודות  מאוד מרשימות והמחירים בהתאם. כשנכנסנו ראיתי אגרטל קטן וחביב שרציתי לקנות כמתנה וגיליתי שזה עולה 4000 ש"ח,  כוס מאג יפה עלתה ב 200 ש"ח, אז ויתרנו הפעם.

הכניסה לסדנה

פסלים בגינת הבית

משם המשכנו אל Shirogane Blue Pond . הגענו לבריכה המכילה מים מנהר Biei. יש לה צבע כחול-כחול יפהפה. הצבע נגרם על ידי החזרת אור במים המכילים אלומיניום. הבריכה הכחולה היא, למעשה, תוצאת-משנה של סכר שנבנה למטרות בקרת סחף, שנועד להגן על Biei מפני נזקים במהלך אסונות געשיים (זרימות בוץ). הבריכה התמלאה בהדרגה במים, ומהווה נקודת תצפית מרהיבה. קצת תמונות.

המקום מאוד אטרקטיבי

אפילו הפטריות שגדלות על העץ מסודרות למשעי ביפן

כמו מקום תיירותי טוב, כל המרצ' פה צבועים בכחול זה כולל גם את הגלידה, והעוגיות ושאר הדברים. כולם קונים ומצלמים על רקע נוף האגם הכחול. כמובן קנינו, תכלס זה היה מתוק מידי... 

התפריט

נסענו משם למרכז הוולקאנו. שם ישנו ההסבר לתופעה של התפרצות געשית כשיש עדיין שלג מה שגורר אחריו מפולות בוץ ענקיות עם הרג והרס גדול. אחרי האסון הגדול בשנת 1926 הם בנו סכרים על מנת להגן על Biei ולמנוע את בעיית סחף הבוץ. אחרי המרכז מבקרים גילינו שיש מורד רגלי לתצפית על המפלים והחלטנו לעשות את זה 

ירידה לכיוון המפלים

אחד הגשרים לתצפית על המפלים

Shirahiga waterfalls מתחיל ממפל מים הצונח 30 מטרים במורד צוק לאורך נהר Biei, הזורם דרך Biei-Shirahiga. המפל אינו שלוחה של נהר, אלא זרם תת-קרקעי הזורם בין שכבה עליונה של לבה לשכבה תחתונה של חצץ לפני שהוא מגיע לצוק. זרמי המים המרובים הזורמים מפני הצוק ברוחב של כ-40 מטרים דומים לזקן לבן, ומכאן שמו של המפל:  Shiraito no Taki waterfalls  (מילולית: מפלי הזקן הלבן). בתצפית רואים את הניגוד בין זרמי המים הלבנים הללו לכחול של נהר Biei.

כולם תופסים פוזה. (ויוי סליחה, היינו חייבים...)

את כל 286 המדרגות (ספירה של השלטים היפניים, לא שלנו) היה גם צריך להעלות חזרה, וזה קצת יותר מאתגר. אבל היפנים כמו תמיד מטפלים בקושי, ושמים חידות בדרך שיוסיפו עניין לעליה.

השאלה הראשונה

תשובה לשאלה האחרונה כשמגיעים לסוף

משם נסענו לכיוון Bogakudaki Trailhead  ושם התכוונו לעלות אל התצפית, על אף שנראה שהיא בתוך הענן. תהינו אם יתפוס אותנו הגשם בדרך או לא, איתי אמר שהגשם צריך להתחיל בנקודה הרחוקה ביותר מהאוטו. עננות וערפל כבר התחילו. הגענו לגובה בו  כבר היתה תצפית משמעותית ויפהפיה על כל העמק והסביב. אנשים שירדו אמרו לנו כי אין  טעם לעלות גבוה יותר מכיוון שלא נראה יותר ממה שאתם רואים פה. שמענו לעצתם והתכוננו לחזור על עקבותינו. בדיוק בנקודה זו התחיל גשם זלעפות וכל הקטע של הירידה הלכנו בגשם, כדברי החזאי איתי...

תחילת העליה 

העננות שכבר נצפתה להר

אני לבשתי את השכמיה של אמא ונרטבתי הרבה פחות מכולם.

התצפית לעמק

בגשם הזה וברטיבות כבר היה ברור שאין מה לעשות שם יותר. הלל הציע לנסוע לאונסן פתוח עם מים חמים שיש בקרבת מקום. נסענו. הלל ואיתי בדקו את העניין, והבנות חיכנו בסבלנות באוטו. הלל התרחץ ונהנה מאוד.
משם נסענו לכיוון המלון, לא לפני שעצרנו לבדוק מה יש להציע ל- Furano Cheese Factory קנינו כמה גבינות וגלידה ונסענו למלון להתארגן.

לארוחת ערב, אחרי שני ניסיונות כושלים (מסעדה סגורה, מסעדה מלאה), הגענו למסעדה שהלל מצא. MASAJIN נמצאת בסימטה קטנה. שמגישה רק חתיכות כבש בצליה אישית. זה היה פשוט מעולה.

הסימטה

צולים חלקי כתף  טלה

הגענו חזרה למלון כדי לעשות כביסה ולישון. מחר נוסעים לסאפורו. 

האם נראה שלכת בהוקאידו?

יום ראשון 28.9.25.
עם הנחיתה בהוקאידו איתי דאג שעוד לא התחילה השלכת הידועה ביופיה באיזור זה, שהיא הסיבה לביקור בסתיו.
אז מה מצב השלכת? חכו להמשך...

הבוקר נסענו לכיוון Biei. החלטנו להכנס לתוך העיירה במקור על מנת למצוא קפה. כשהגענו לאזור תחנת הרכבת התגלה ה- tourist information מה שמיד משך את ויוי ואיתי לצאת לחקור את המקום. 
שאר הקבוצה בניסיון לחפש קפה הגענו למאפיה מדהימה (הקפה בה היה די ירוד) וקנינו מבחר מאפים משובחים לבוקר ולהמשך היום. אגב אין תיעוד של המקום בגוגל - האם הוא באמת קיים?

מהגברת במרכז המידע למדנו שעל מנת לראות יותר מהשלכת, מומלץ לעלות גבוה יותר ברכס (מקום שגם יהיה פחות עמוס ביום ראשון וגם חביב עליה אישית). השתכנענו ונסענו ל- Sounkyo שהיא כשעתיים נסיעה (לעומת כשעה וחצי ליעד המקורי, Asahidke). אמנם שונה מהתכנון המקורי שלנו, אבל במטרה לראות שלכת החלטנו לנסות את זה.

באמצע הנסיעה פתאום בצד הדרך ראינו דוב, כנראה גור. לא היינו היחידים שעצרו להתרשם ולצלם.

איזה חמוד!

 

כשהגענו לאזור ההרים שהיה רגוע יותר תחבורתית, איתי החליט לנסות את הנהיגה בצד שמאל.

יחד עם ההדרכה הטובה של הלל, המנוסה בנהיגה בצד השמאלי, איתי הביא אותנו למקום הקרונית הראשונה  בבטחה.

הנוף מהחניה

עלינו ברכבל (X2) על מנת להתחיל בסיבוב לתצפית המפל.

תחילה רכבל מסוג קרונית, והלאה עולים על הרכבל-כסאות הפתוח של הסקי (כמו שבחרמון רק בלי מוט האבטוח) שעובד גם בקיץ. הגענו לתחנה הגבוהה בהר Kurodake .

הקרונית הראשונה 

על הקרונית הפתוחה

הגענו למעלה והתחלנו ללכת אל כיוון נקודת התצפית של המפל Amaryo waterfall הליכה של  360 מ' בתוך שביל של בוץ עם מוטות עץ, וגם קצת תלול. 

הרבה בוץ

הגענו אל הנקודה המשקיפה על המפל. צריך לעלות על דרגש עץ על מנת לראות אותו בקטן מרחוק.
קצת כמו "דירה בתל אביב עם נוף לים", שהכוונה היא בשביל לראות פס צר של ים אתה צריך לטפס על מעקה של המרפסת... אבל כנראה שלמקומיים יש למפל זה משמעות.

השרפרף למציאת המפל

המפל שם

המפל בהגדלה

בכל זאת יש כבר נגיעות של שלכת

יש בהר עוד שבילים לרבות עלייה לפסגה. ויתרנו בעיקר בשל אופי השביל. החלטנו לרדת ברגל במקום ברכבל הפתוח, עד לתחנה העליונה של הרכבל התחתון.  השביל היה 1.5 ק"מ של הליכה על אבנים גדולות ברובו וקצת בוצי ומאתגר יותר משחשבנו, אבל הנוף היה הרבה יותר יפה לעומת הנסיעה בקרונית.

נסיון צילום קבוצתי

לסיום עוד עשינו תצפית מגג הבנין של הקרונית הראשונה 

רגע לפני הירידה תצפית מהגג התחנה

איתי בודק את השטויות היפניות צילום עם שלט

סוף היום היה במסעדה Furanoya בפוראנו שניסינו לאכול בה יום קודם, אך אמרו לנו שאיחרנו. הפעם הגענו ישר מהטיול בשעה 18 חלק מהאוכל בתפריט כבר נגמר, אבל עדיין הצלחנו לאכול את הקארי המפורסם שלהם והמנה היתה מעולה.

ארוחת קארי מצויינת

חזרנו למלון כדי שאיתי והלל יספיקו ללכת לטבול באונסן המקומי. 

הגברים בלבוש הפורמאלי הנדרש.

סוף יום.

טסים להוקאידו

יום שבת 27.9.25.
קמנו בבוקר על מנת להגיע לשדה התעופה לטיסה לסאפורו (Sapporo) טיסה קצרה,  קיבלנו בשבילה מטוס מצוייר.

מהצד השני הציור היה בכתום.

בשדה התעופה אחרי קבלת מספר לתור בהשכרת הרכב, מסדרים אותך להמתין בתור עד שמגיעה אישה עם דגלון של החברה והולכים בתור מסודר אחריה. היא מובילה אותך לאוטובוס שלוקח לאזור מחוץ לשדה התעופה, שם ממוקמות חברות ההשכרה.

מחזיקה דגל אדום

התחלנו את הדרך ל Furano שם נישן הלילה.

בניסיון להשיג קפה עצרנו ליד מכונה משקאות באמצע שום מקום - רק לידיעה הקפה היה חרא...

עוד בדרך  עצרנו ב - Yubari, כדי לראות את The Takinoue park Chidorigataki waterfalls משמעות השם של הפארק  הוא top of the waterfalls

הגשר היחידי שפתוח בפארק.

מהגשר אפשר לראות את כל המפלים של הפארק הרבה מים ויופי במקום. 

מראות מהגשר

עוד קצת הסתובבנו  בפארק מקום שקט ונחמד הרבה עצים וירוק. נחמד להסתובב. 

קצת מהגן מסביב

חלק מתוך הטורבינה

משם המשכנו לנסוע לדרכנו.

בדרך עצרנו בחווה על אם הדרך. מקום חביב שיש בו גם פינת ליטוף, סדנאות ועוד דברים, אבל אנחנו ניסינו לאכול בה ארוחת צהריים שהיתה מפתיעה לטובה.

בספסל בחוץ

בשלב זה איתי אמר שיש מקום נחמד  Ningle Terrace בפאתי פוראנו והוא מציע עצירה אחרונה לפני המלון זה היה נשמע מעולה רק כשהגענו למקום גילינו שזה עוד חלק מהאזור של המלון שלנו וזה היה ממש מצחיק. כמובן קודם הלכנו למלון ורק אח"כ סיבוב בטראסה.
בניסיון למצוא ארוחת ערב הגענו למסעדה אנונימית קטנה שהיתה בדיוק מה שאנחנו צריכים. קצת קניות בסופר לאוכל למחר וסוף היום הגיע.