יום חמישי נוחתים בטוקיו, יום שישי מסיירים עם לאה

יום חמישי 26.9.25
נחתנו בטוקיו, השעה היתה 17:00. עד שגמרנו את הסידורים בנמל התעופה קניית כרטיס "רב קו" מקומי, קניית כרטיס לאוטובוס שיקח אותנו למלון משדה התעופה, הנסיעה למלון לוקחת כשעה וחצי הגענו למלון בסביבות 19:00 בערב.
יצאנו לחפש אוכל. בסוף מצאנו את עצמנו אוכלים ראמן ב Kamukura שהיה מעולה ומתאים לנו בול. חזרנו למלון לישון ולצבור כוחות ליום המחרת.

מסובך לאכול ראמן  עם מקלות

יום שישי 27.9.25
קמנו ב 4:40 לקול התראת אזעקה מתל אביב כי איתי לא כיבה את אפליקצית פיקוד העורף... שיט! חזרנו לישון.
את הבוקר התחלנו בפגישה בלובי של המלון עם לאה, שהיא מדריכת הטיולים שנשלחה לנו על ידי סוזי. 

יחד עם לאה נסענו לכיוון ה Senso-ji Temple  שנקרא גם אָסאקוּסָה קאנוֹן (Asakusa Kannon) ונמצא באזור Asakusa שהוא האזור הישן של טוקיו.

בתחילה נכנסנו אל ה tourist information  (כמו שאיתי אוהב) לא על מנת לקבל מידע, אלא על מנת לעלות לקומת הגג ולעשות תצפית מלמעלה על המקדש. 

תצפית על המקדש ורחוב הדוכנים המוביל אליו

משם ירדנו ונכנסנו לתחום המקדש.
סיפור המקדש הוא כי בשנת 628 דגו שני דייגים פסלון קטן ולא ידעו מה זה וזרקו אותו חזרה למים ושוב העלו ברשתם את אותו הפסל נראה להם מוזר, הלכו לחכם הכפר והוא אמר כי זוהי אלת הרחמים הבודהיסטית והיא רוצה שיכירו בה. הם בנו מזבח לאלה, וב־645 בנה לכבודה האיש הקדוש שוֹקָאי מקדש. תהילתו, עושרו וגודלו של המקדש גדל, והפופולריות של המקדש רק גברה. המקדש שרד את רעידת האדמה של 1923, אבל לא שרד בהפצצות של מלחמת העולם השנייה. הבניין המרכזי חדש יחסית.
במעבר השער הראשון במרכז תלויה עששית נייר גדולה (שמתבלה ומוחלפת אחת לכמה שנים) מחוברת לטבעת בסיס מעץ, ובתחתיתה מגולף דרקון שמביא מזל למי שנוגע בו. משני צדי השער יש שדונים מפחידים השומרים על המקדש.

העששית

תחתית הבסיס

הולכים ברחוב שמוביל למקדש ופוגשים המון דוכנים כל אחד מתמחה במשהו אחר. בין הנסיונות שעשינו אכלנו איזה מאכל של כדורים של מעין וופל אמריקאי דק שממולא במחית שעועית מתוקה (אם לא היו אומרים לנו שזה שעועית בהחלט היה אפשר לחשוב שזה ממולא בשוקולד).  שתינו מיץ יווזו, אכלנו איזה מאכל אפויי שעושים ממחית בטטה.

האיש מכין ידנית את הכדורים הממולאים בתוך תבנית פלדה. כמה דקות בחימום גבוה וזה מוכן

חנות שכולה עוסקת ביוזו (מין פרי הדר חמוץ)

ביפן לא אוכלים תוך כדי הליכה בשום מצב. לכן את כל מה שקנינו לעצמנו אכלנו בגן שבו מותר לשבת ולאכול רגע לפני השער השני שבו נכנסים בו לאזור המקדש המרכזי.

אוכלים את מה שקנינו

המקדש הוא בודהיסטי ולכן ישנה בו פגודה, אחד מהסמלים במקדש בודהיסטי. אין אפשרות להכנס אליה אלא לראותה בלבד. אפשר לעלות למרפסת בחזית ולהציץ פנימה (בלי לצלם). 

הפגודה בכניסה

אח"כ ישנו אזור הטהרות שיכולה להיות בצורת קטורת מודלקת ועשן סביבך או נטילת ידיים או שניהם לפי העדפת המאמין.

נטילת ידיים

מסביב למקדש כמובן ישנה חצר עם גן יפני מטופח למשעי. מה עושה אותו יפני? שימוש במוטיבים של מים, אבנים, צמחיה.

סמוך ליציאה מהמקדש הלכנו לארכדה שזהו מין שדרת חנויות מקורה. מאוד לא נפוץ בטוקיו כי זו בניה נמוכה והיום בטוקיו משאב הקרקע הוא היקר ביותר. אבל בעיקר בשכונה זו שמרו על כמה. 

שם אכלנו melonpan , משהו כמו לחמניה מתקתקה. נקראית כך רק כי יש לה צורה שמזכירה את פרי המלון. אין שום קשר למלון במתכון. בדקנו את ה- plain אבל גם את הממולא בגלידה. אנחנו ניסינו את גלידת הוניל וגלידת המאצ'ה. אני אשאיר לכם לנחש לבד מי ביננו העדיף וניל ומי מאצ'ה...
רמז בתמונה - 

עוד קצת הסתובבנו בשווקים ליד תחנת Ueno, שוק Ameyokocho רחובות שמלאים בדוכני קניות דברים שונים. אוכל כמו פירות יבשים, ממתקים  בשמים יוקרתיים במחירים זולים ועוד מותגים שונים במחירים זולים. ויוי והלל השלימו לעצמם מזוודת סמסונג חדשה בפחות מ 500 ש"ח במקום זו שנקרעה להם בשדה התעופה.

משם כבר לקחנו את התחתית על מנת להגיע לרובע Akihabara.  זהו "רובע החשמל" שם אפשר למצוא את כל מוצרי החשמל והגאדג'טים שיכולים לעלות על דעת חנונים של אלקטרוניקה, בעיקר "של פעם"- רשמקולים, דיודות, רדיו כמו במכוניות, ועוד בלי סוף, חלק בדוכנים מתמחים ברוחב של מטר וחצי. היא גם מקום עליה לרגל של גיקים חובבי אנימה, מאנגה ומשחקי מחשב.

תופעה נוספת נפוצה באזור היא "בתי קפה משרתות" . Maid Cafe . לא נכנסנו אליהם. לאה קצת סיפרה לנו עליהם שהם בתי קפה ברוח הקוספליי (מנהג בו אנשים מתחפשים לדמות מסדרות אנימציה), בבתי קפה אלו הנושא הינו מלצריות שלבושות כ"משרתות" בסגנון דמויות פופולאריות במאנגה היפני. יש מסתבר מספיק יפנים שזה ממלא להם צרכים חברתיים או נפשיים (לא מיניים).

משם חזרנו למלון למנוחה קלה ובערב יצאנו לסיבוב נוסף קרוב למלון לעלות לתצפית מגג העירייה. תצפית חינמית קצת עומדים בתור אבל בסך הכול היה נחמד. 

משם הלכנו לאכול שיפודי בשר על הגריל ב Omoide Yokocho Memory Lane , איזור קטנטן שעיקרו 2 סימטאות, בשתיהן מתחמחים בבשרים. בסימטה אחת ה"מסעדות" ממש צרות, בקושי מקום לדלפק מולו יושבים כמה כסאות ועליה לקומה שניה צרה גם היא. באלה בעיקר מגישים שופודים קטנים ועוד מנות ספורות. בסימטה השניה במסעדות יותר גדולות ויש יותר מבחר.

בהתאם, בהתחלה הגענו למקום קטן בסימטה הראשונה שלא היה לו אפילו מקום סביב הבר אלא רק בקומה השניה. מורידים נעליים ויושבים מקווצים על כריות - נורא. אחרי שהגישו לנו הלכנו לא היינו שבעים לגמרי אבל היה ברור שאי אפשר להמשיך לשבת במקום הזה. 

מחייכים עוד בהתחלה

במקום השני כבר חיפשנו מקום שגם מגישים ווגיו הפעם ישבנו ליד שולחן והצלחנו לאכול בהנאה גדולה יותר. ישבנו ב Yasubee

מגיע לשולחן

נצרב על הגריל

זהו סוף היום הולכים לישון מחר קמים ולוקחים אוטובוס לנמל תעופה הודרה כדי לטוס להאקונה.