האם נראה שלכת בהוקאידו?

יום ראשון 28.9.25.
עם הנחיתה בהוקאידו איתי דאג שעוד לא התחילה השלכת הידועה ביופיה באיזור זה, שהיא הסיבה לביקור בסתיו.
אז מה מצב השלכת? חכו להמשך...

הבוקר נסענו לכיוון Biei. החלטנו להכנס לתוך העיירה במקור על מנת למצוא קפה. כשהגענו לאזור תחנת הרכבת התגלה ה- tourist information מה שמיד משך את ויוי ואיתי לצאת לחקור את המקום. 
שאר הקבוצה בניסיון לחפש קפה הגענו למאפיה מדהימה (הקפה בה היה די ירוד) וקנינו מבחר מאפים משובחים לבוקר ולהמשך היום. אגב אין תיעוד של המקום בגוגל - האם הוא באמת קיים?

מהגברת במרכז המידע למדנו שעל מנת לראות יותר מהשלכת, מומלץ לעלות גבוה יותר ברכס (מקום שגם יהיה פחות עמוס ביום ראשון וגם חביב עליה אישית). השתכנענו ונסענו ל- Sounkyo שהיא כשעתיים נסיעה (לעומת כשעה וחצי ליעד המקורי, Asahidke). אמנם שונה מהתכנון המקורי שלנו, אבל במטרה לראות שלכת החלטנו לנסות את זה.

באמצע הנסיעה פתאום בצד הדרך ראינו דוב, כנראה גור. לא היינו היחידים שעצרו להתרשם ולצלם.

איזה חמוד!

 

כשהגענו לאזור ההרים שהיה רגוע יותר תחבורתית, איתי החליט לנסות את הנהיגה בצד שמאל.

יחד עם ההדרכה הטובה של הלל, המנוסה בנהיגה בצד השמאלי, איתי הביא אותנו למקום הקרונית הראשונה  בבטחה.

הנוף מהחניה

עלינו ברכבל (X2) על מנת להתחיל בסיבוב לתצפית המפל.

תחילה רכבל מסוג קרונית, והלאה עולים על הרכבל-כסאות הפתוח של הסקי (כמו שבחרמון רק בלי מוט האבטוח) שעובד גם בקיץ. הגענו לתחנה הגבוהה בהר Kurodake .

הקרונית הראשונה 

על הקרונית הפתוחה

הגענו למעלה והתחלנו ללכת אל כיוון נקודת התצפית של המפל Amaryo waterfall הליכה של  360 מ' בתוך שביל של בוץ עם מוטות עץ, וגם קצת תלול. 

הרבה בוץ

הגענו אל הנקודה המשקיפה על המפל. צריך לעלות על דרגש עץ על מנת לראות אותו בקטן מרחוק.
קצת כמו "דירה בתל אביב עם נוף לים", שהכוונה היא בשביל לראות פס צר של ים אתה צריך לטפס על מעקה של המרפסת... אבל כנראה שלמקומיים יש למפל זה משמעות.

השרפרף למציאת המפל

המפל שם

המפל בהגדלה

בכל זאת יש כבר נגיעות של שלכת

יש בהר עוד שבילים לרבות עלייה לפסגה. ויתרנו בעיקר בשל אופי השביל. החלטנו לרדת ברגל במקום ברכבל הפתוח, עד לתחנה העליונה של הרכבל התחתון.  השביל היה 1.5 ק"מ של הליכה על אבנים גדולות ברובו וקצת בוצי ומאתגר יותר משחשבנו, אבל הנוף היה הרבה יותר יפה לעומת הנסיעה בקרונית.

נסיון צילום קבוצתי

לסיום עוד עשינו תצפית מגג הבנין של הקרונית הראשונה 

רגע לפני הירידה תצפית מהגג התחנה

איתי בודק את השטויות היפניות צילום עם שלט

סוף היום היה במסעדה Furanoya בפוראנו שניסינו לאכול בה יום קודם, אך אמרו לנו שאיחרנו. הפעם הגענו ישר מהטיול בשעה 18 חלק מהאוכל בתפריט כבר נגמר, אבל עדיין הצלחנו לאכול את הקארי המפורסם שלהם והמנה היתה מעולה.

ארוחת קארי מצויינת

חזרנו למלון כדי שאיתי והלל יספיקו ללכת לטבול באונסן המקומי. 

הגברים בלבוש הפורמאלי הנדרש.

סוף יום.