נוריקו-סאן אנחנו כאן: יום במערב קיוטו

יום שבת 11.10.25.
הבוקר התארגנו ולקחנו מונית-אובר למקדש קינקאקו-ג'י (Kinkaku-ji) המכונה גם "מקדש הזהב". אחד המקדשים היפים ביותר שראינו. כולו מצופה עלי זהב. הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המקדש נבנה במקור כווילה עבור השוגון אשיקאגה יושימיצו במאה ה-14, ולאחר מותו ולפי צוואתו הפך למקדש זן בודהיסטי. הגנים המקיפים את המקדש מטופחים בקפידה ומשלבים אלמנטים יפניים מסורתיים, המעניקים תחושה של שלווה והרמוניה. האגם שסביב מבנה המקדש יפה לא פחות ממנו.

המקדש וגן יפיפיים

גם הגן מסביבו מהמם

האתר היה מאוד צפוף ובמידה מסויימת העיב על אפשרות להתענג על השלווה והרוגע שכל המקום משדר.

קינקאקוג’י הוא מבנה מרשים המשקיף על בריכה גדולה, והוא המבנה היחיד שנותר ממתחם הווילה המקורית של יושימיטסו. במהלך ההיסטוריה נשרף המקדש מספר פעמים ביניהן פעמיים במהלך מלחמת אונין (Onin), מלחמת אזרחים שהחריבה חלקים נרחבים מקיוטו; ובפעם נוספת בשנת 1951, אז הוצת על ידי נזיר קנאי. המבנה הנוכחי נבנה מחדש בשנת 1955.

קטע מדרגות שמשומר מהתקופה הקדומה

לאורך הגן ישנן מספר נביעות וזרמי מים, כל אחד מעוצב שונה מעט

משם לקחנו שוב מונית הפעם לפארק הקופים. יש בקיוטו אזור המאפשר לקופי המקויה להסתובב חופשי ולאנשים לראות אותם. בשביל לראות אותם עולים כ-20 דק' במעלה גבעה מיוערת על מנת להגיע למעלה המדרון, שם גם יש תצפית על קיוטו.

הילדים יושבים בכלוב ומאכילים את הקופים הקופים המסתובבים חופשי בחוץ

קופה וקופיף

בשבילים סביב גם מסתובבים קופים. מאוד מבקשים לא להאכיל אותם בחוץ.

התצפית על קיוטו משיא הגובה מאוד מרשימה.

מבט מלמעלה

מהיציאה מפארק הקופים עברנו לצד השני דרך הגשר והסתובבנו בסמטאות השונות.

הגענו למקדש טנריו-ג'י (Tenryu-ji) אחד המקדשים הזן הבודהיסטיים החשובים ביותר בקיוטו. המקדש שוכן באזור אראשיאמה הציורי, והוקם במאה ה-14 על ידי השוגון אשיקאגה טקאוג'י, לכבודו של הקיסר גו-דאיגו. המקדש ידוע בגנים היפים שלו, אשר תוכננו על ידי הנזיר הבודהיסטי מוסו סוסקי. החלטנו להכנס רק לגן שלו.

משם עברנו ליד גן אוֹקוֹצ’י סַנְסוֹ (Ōkōchi Sansō Garden) גן זה נבנה על ידי כוכב הקולנוע היפני דנְשִירוּ אוֹקוֹצ’י (Denjirō Ōkōchi, ‏1898–1962). ואז כבר נמצאים במרחק הליכה קצר מחורשת הבמבוק של אראשיאמה (Arashiyama Bamboo Grove).

במבוק גדל מאוד מהר

חורשת הבמבוקים

עצירת התרעננות

עצרנו לקפה במקום נחמד Aightowa Cafe אכלנו סנביצים, קפה ועוגה מצויינים.

המשכנו חזרה לסמטאות בנסיון למצוא את חנות הנייר שהמליצה עליה נעה (שהדריכה אותנו שלשום בקיוטו). אך לצערינו כשהגענו החנות היתה סגורה. המשכנו למוזיאון תיבות הנגינה. כל ההליכה בשכונה של בתים שבחלקם גם חנויות לתיירים הרבים המשוטטים בין המקדשים והגנים.

מוזיאון תיבות נגינה

בדרך לתחנת הרכבת החשמלית העתיקה בארשיאמה, עברנו ב"יער הקימונו". כשמו כן הוא: מיצג אמנותי של מאות "גזעים" עגולים מתרוממים מהקרקע בשורות ארוכות לגובה של שני מטרים במתחם של מרכז קניות ותחנת הרכבת. כל אחד מהם עטוף בבדי קימונו, וביחד הם יוצרים מיצג ססגוני. האמן שעומד מאחורי הקמת היער, יאסומיצ'י מוריטה (Yasumichi Morita), שבחר את 32 הסוגים השונים של הטקסטיל שנצבעו על פי המסורת של האזור במפעל המספק את בדי קימונו לנשות יפן מתחילת המאה הקודמת. התוצאה היא למעלה מ־600 עמודים היוצרים מגוון של צבעים מרהיבים.

איזה בד הכי מתאים?

תופעה שנתקלנו בה הרבה בקיוטו היא המסורת להסתובב בקימונו. מפי נעה שמענו כי זו מסורת שהחלה אצל זוגות יפניים כארוע מסורתי, ונתפסה כמשהו שווה ניסיון גם ע"י התיירים (רבים מהם יפניים ובעיקר יפניות), השוכרים את הקימונו ולרוב גם שירותי איפור וסידור שיער בהתאם.