אלף מדרגות ביאמדרה

 יום ראשון 5.10.25.
הבוקר נפרדנו מזאו אונסן ונסענו למקדש ביאמדרה  Yamadera Risshakuji Temple.  בדרך עוד עשינו עצירת קניית מאפים במאפית La Provance  בעיר המחוז יאמאגטה שבעמק מתחת לזאו-אונסן . ממול היה סופר אז קנינו קצת ירקות ופירות.

לה פרואנס

בין מה שקנינו היה מאפה לחמניית מאצ'ה עם מילוי חצי וניל חצי מאצ'ה. 

קלאסי לאיתי ולי

הגענו למקדש על מנת לטפס את כל 1015 המדרגות עד הפסגה. עליה תוך היטהרות (והתעייפות...).

מתחילים לעלות

כנראה פגשנו בין השאר גם את "הבודהה השמח" המשמש כסמל לשפע, שמחה, בריאות ופריון. נועד לשמור על הילדים, להביא ילדים בריאים לעולם, ולהבטיח שגשוג משפחתי. ליטפנו אותו מכל הכיוונים כדי שיהיו גם נכדים.

אם הבנו נכון זה הבודהה השמח

עולים

עולים

תחילת העליה היא בתוך יער עבות. שם בנוסף לחום הכללי היו עוד כמה וכמה אחוזי לחות מכבידים.

עולים

גם המשורר הנודע באשו Basho , אולי המשורר הלאומי של יפן, עבר כאן במסעו הנודע במאה ה-16, וכתב כאן הייקו ידוע מאוד.

עולים

לאורך הדרך, ביער שסביב, פזורים פנסי אבן, אבני זכרון/מצבות, ופסלונים קטנים היוצרים אווירה מיוחדת לטיול ונקודות מנוחה והירגעות. סמוך לראש ההר עובר השביל ליד סלע עצום בשם מידה הורה (Mida Hora), שצורתו מזכירה את בודהה אמידה. 

אומרים שהחציבה באבן מזכיר את בודהה

עוד עולים

בשלב מסויים יש התפצלות ואפשר לפני שעולים למקדש לעלות קטע בשביל תצפית. ממשיכים במעלה המדרגות הנוספות המובילות אל אולם גודאידו (Godaidō Hall) - זו מרפסת תצפית מרשימה המשקיפה אל הנוף המרהיב של העמק שמתחת. המבנה מתוארך לתחילת המאה ה־18, והוא בנוי כך שהוא בולט החוצה אל מעבר לצוק.

ממרומי התצפית

תמונה גם לויטלרים

את זה לא סופרים ב 1015 מדרגות. אבל הנוף שווה את התוספת.

נוף מהתצפית

מעבר לאולם גודאידו אין אפשרות להמשיך בטיפוס ההר, אולם משער ניומון יוצא שביל נוסף המוביל פנימה אל ההר, לכיוון אזור אוקונוין (Okunoin). בתוך אולם דַאיבוצודן (Daibutsuden Hall) ניצב פסל גדול של בודהה אמידה, הניתן לצפייה גם מבחוץ.

קצה המדרגות

במקדש האחרון שמגיעים אליו מוצבת מראה. זאת להערכתנו כדי להזכיר למתפללים שעליהם להביט פנימה אל עצמם – מי הם באמת, מה ליבם מבקש, ומהי הדרך הטהורה עבורם.

כמובן שאחרי העליה צריך גם לרדת. ירדנו. אחרי שקינחנו את הירידה בגלידה נסענו לראות את כפר האומנים Akiu. החלטנו לנסוע בדרך נופית ולא על הכביש המהיר כהצעת גוגל. הדרך מאוד צרה ומאוד-מאוד-מאוד מתפתלת, והיערות והנופים מצדיקים את המאמץ. הנה קצת תמונות נוף.

העננות על הפסגות הבהירה (לא המילה המתאימה...) שגם היום כנראה לא היינו זוכים לצפות באגם הגעשי שהם מנעו מאיתנו לראות אתמול בדרך למעלה.

פגשנו בדיוק בנקודה הגבוהה ביותר של הכביש, "קו פרשת המים"  Futakuchi pass , שני רוכבי אופניים שרכבו את כל העליה ונחו קצת לפני הירידה.

רוכבי האופנים

עוד מפלון מהכביש

מפל שרואים בדרך

הפסקה לנישנוש צהרים

בשלב זה ויוי ציינה שלא הצלחנו לראות את הקופים שנמצאים באזור וכמו מטה קסם בדיוק הם הופיעו.
קשה לצלם אותם כי הם בורחים מהר אבל משהו הצלחנו.

הגענו לסדנאות האומנים, האמת קצת מאכזב היו 2 סדנאות פתוחות ולא הרבה חוץ מזה. נראה שזו לא העונה. 

סדנת האומנים

שוק מקומי סמוך בשלבי פירוק בסוף היום. תחושת החמצה שלא הגענו מעט קודם.

בהמשך הדרך היה איזה שוק שהתקפל ממול היה בית קפה נחמד Guru Guru שישבנו בו לקפה. חוץ מקפה שאתה בוחר אתה גם בוחר את הכוס שאתה יכול לשתות בה. כוסות מעשה ידי אומנים מהאזור. יפיפיות.

הקפה בכוסות שבחרנו

הייתי קונה את כל הכוסות שם

משם המשכנו למלון בסנדיי Sendai. חיפשנו ארוחת ערב ב Food Court הענק ליד תחנת הרכבת ואכלנו ראמן בינוני.
בסיום נפרדנו מהויטלרים שהלכו למלון ואנחנו עוד עשינו סיבוב לראות איזה עיניינים אדריכלים כמו שדרת עצים ובניין בשביל איתי... נעזרנו במטרו המקומי.
שדרת העצים של סנדיי נמצאת לאורך רחוב ג'וזנז'י המוקף בעצים ירוקים ומרהיבים.

בשדרה

הבניין הוא בניין המדיאטק  (Sendai Mediatheque) . הוא מתקן ציבורי שמשלב בתוכו גם ספרייה וגם גלריות לאומנות. עלינו לקומה 7 (היחידה שמותר בשעת ערב זו) לראות מה יש שם. 

בדרך חזרה גם הלכנו קצת בכמה רחובות שנראו מעניינים בדרך הלוך (הארכנו את הדרך אל המטרו...). מבלי שידענו הגענו לאיזור מועדוני הבילוי של העיר, עם רוב גברי ברור בין המסתובבים שם.
חזרנו למלון לסיום היום.