נוריקו-סאן אנחנו כאן: יום בנארה

יום שני 13.10.2.
הבוקר לקחנו את הרכבת לנארה, כדי לראות את פארק האיילים. בגדול יש שם אזור שהאיילים מסתובבים חופשי. למעשה זה בעיקר בפארק מסויים וגדול ולא פחות ברחוב הסמוך לו. תמורת סכום כל שהוא אתה יכול לרכוש מעין בסקויטים ולהאכיל את האיילים. במבט מפוקח היה בזה משהו קצת כואב. זה כלא בלי כלא. מאבדים מהצביון הטבעי שלהם, לא מפחדים מכלום. אין צורך קיומי לחפש אוכל, במצבים מסויימים אתה רואה שדוחפים להם אוכל לפה והם אפילו מסרבים כבר לאכול. כמובן שיש כאן אטרקציה.

בהתחלה מצלמים כל אחד

האכלה בביסקיויט

גם הצפיפות והעומס וגם התברגנות של האיילים, הכריעה אותנו ולקחנו מונית במעלה הר ואקקוסה (Wakakusa) כדי לעשות תצפית על העיר ולרדת את דרך הנוף תוך כדי הליכה ביער.

תמונות פנורמה

יורדים חזרה לנארה

מקום נחמד בדרך למנוחה נקרא Nakamuzuya Rest

בסוף הירידה מצאנו מקום עם דגל צרפת. מיד הבנו שצריך לבדוק אילו עוגות יש כאן. עצרנו רק כדי לקנות טארט תפוחים וטארט אפרסמונים. היו מצויינים.

בחירת העוגות

אכלנו את המאכל המסורתי בנארה קאקינאווה סושי (Kakinoha-zushi). סושי מקומי מיוחד שבו אורז ודג (לרוב סלמון או מקרל) עטופים בעלי אפרסמון. התורים הארוכים אילצו אותנו לקחת take away ולאכול בישיבה בפארק. כמובן שהינו צריכים להתמודד עם איזה איל שרצה לבדוק את זה מקרוב.

נארה היתה עיר הבירה של יפן בין השנים 710-794 לספירה לפני שהיא עברה לקיוטו בסוף המאה השמינית. כל נושא האיילים עושה עוול להקשר ההיסטורי ולאתרים אחרים שבעיר. ובכל זאת מצאנו דרך גם לראות משהו מזה וגם לצאת מהעיר.
נסענו לפארק היסטורי במקום בו עמדה בפועל הבירה נארה בזמנו. לאחר שהחצר הקיסרית נהרסה לגמרי, כל המתחם היה שדות אורז משך דורות רבים. בעשורים האחרונים הוחלט לחקור אותו ולהפוך אותו לאתר לאומי חשוב. התהליך יימשך עוד עשורים וגם אז רק מעט מאוד יהיה משוחזר כדוגמת המבנים שראינו.

איתי שם לב אליו תוך כדי נסיעת הרכבת בהלוך (כמה מבני ענק בסגנון עתיק בלטו בלב שדות רחבים) והחליט שזה כנראה יהיה מעניין. ניסינו.
פארק ההיסטוריה של אתר ארמון נארה (Nara Palace Site Historical Park) הוא פארק לאומי הממוקם בתוך האתר ההיסטורי המיוחד הייג’ו-קיו-סֶקי (Heijokyu-seki). הפארק משחזר את מה שהיה באזור בתקופה העתיקה של נארה.
חלק מהבנייה שנעשית היא שיחזור החצר ההיסטורית של המקום. זה מבט מהשער הדרומי, דרכו נכנסנו, אל שחזור אולם קבלת הפנים של הקיסר. לא רואים פה, בין המבנים עוברת מסילת ברזל, ואפשר לחצות לשם רק כשהמחסום מורם.

כל כמה דקות עוברת רכבת. משעשע.

אולם קבלת הפנים. באמצע הביתן בו ישב הקיסר.

באולם קבלת הפנים. עם תצוגה על אופן שחזור חלקי המבנה. ולהתרשמות מהגודל.

הפארק הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הוא נפתח לציבור בשנת 2008, במטרה לשמר ולהציג את אתר ארמון נארה כאחד מנכסי התרבות וההיסטוריה החשובים והמייצגים ביותר של יפן. בפארק עדיין מתבצעות חפירות ארכאולוגיות ועבודות בנייה בהתאם למאפיינים הייחודיים של המקום.
איתי שהיה מאוד בעניין הלך גם לראות את העתיקות שבפארק. הפארק הוא ענק איזה ק"מ מקצה לקצה.
באתר רואים סככת פלדה עצומה, שכנראה נבנית כל פעם סביב מבנה לקראת בניה-שחזור כדי לאפשר עבודה בכל תנאי מזג אויר.

בסיסי עמודים של בנין אחר עם הסככה ברקע.

ביקום מקביל בישראל זה היום שבו שוחררו החטופים החיים, מה שלקח ממני את כל תשומת הלב, פשוט הייתי צמודה לחדשות ללא הפסקה וקצת פחות בהסתובבות בפארק.

עוקבת אחרי החדשות. ברקע השער הדרומי.

חזרנו לקיוטו ברכבת אקספרס שכל המושבים שמורים. במהלך הנסיעה הופיעה כרטיסן שביקש תוספת תשלום על הכסאות שישבנו 520 ין לכסא, שילמנו.
בסוף הנסיעה גילינו שהכסאות מסתובבים על צירם, והופכים את כיוונם כשהרכבת נוסעת לצד השני.