פוקאגאווה שכונה במזרח

יום ראשון 19.10.2025. 
נסענו ברכבת לשכונת פוקאגאווה (Fukagawa). התחלנו בקפה ליד המקדש. קפה חמוד ושיקי של צעירים. מזל שאירחו אותנו....

משם הלכנו למקדש פוקאגאווה פודודו (Fukagawa Fudō-dō)   . זה סניף של מקדש נריטאסאן שינשוג’י (Daihonzan Naritasan Shinshoji) שבעיר נריטה, מחוז צ’יבה. האולם הראשון של פוקאגאווה פודו-דו נבנה בשנת 1881. כמקובל ביפן האולם נהרס בשריפה פעמיים: פעם כתוצאה מרעידת האדמה הגדולה "קאנטו" בשנת 1923 ופעם נוספת במהלך מלחמת העולם השנייה. עם זאת, נזירים בודהיסטים נאורים עזרו לאל הראשי להימלט באורח פלא מנזקי השריפות, והוא שורד עד היום. 

כניסה לחלק הישן

המקדש תיפקד במשך 60 שנה, אך הזדקנותו ובלייתו של המקדש, כמו גם שטחו המוגבל, הפכו לדאגה מרכזית. בשנת 2012 נבנה אולם ראשי חדש שיכול להכיל עד 500 איש. באופן נדיר המבנה אינו מסורתי אלא עכשווי. גם הפנים מעוצב אחרת. החללים הפנימיים מחובר ומעניין לראות אותם זה בצד זה. יש גם "חדרי פולחן" ומתן ברכות בעיצובים מיוחדים שלא ראינו.

לצערנו אסור היה לצלם בפנים בכלל. אולי נחפש תמונות גנובות באינטרנט ונשלים.

באולם הראשי הישן נמצא פסל האל "אונגאי פודו-סון" עשוי עץ הגדול ביותר ביפן. גובהו 4-5 מטר. בכלל זו פעם ראשונה שראינו פסל אל ראשי במקדש שרואים בבירור שעשוי מעץ לא צבוע. לא יודעים ממה עשויים כל האחרים שראינו לאורך הטיול....

מימין- קצה המקדש הישן. משמאל- המבנה החדש.

כשיצאנו מהמקדש לשכונה גילינו שיש היום תחרות פטאנק במגרש הסמוך.

משם התכוונו ללכת לפארק בהליכה לאורך הנהר ולגנים מיוחדים. אבל התחיל לרדת עלינו גשם ובשלב כלשהו זה נראה קצת פחות מתאים. חיפשנו מונית ונסענו למוזיאון.

עוד לפני כן עברנו באתר של מבני-מקדש קטנים, גן קטן ושורה של שערי-טורי. מקום חביב, והמיוחד היה משפחות לבושות יפה עם פעוטות (גיל 3-4) בקימונו זעיר ומושקע. כולן מצטלמות. משאלות הבנו שזה לכבוד ימי הולדת אחת לשנתיים בגיל זה, ובעיקר בחודשים אלה.

ואתר היסטורי: גשר הפלדה הראשון שתוכנן ויוצר ביפן, לקראת סוף המאה ה-19. לא במקומו המקורי, אבל שמור ובשימוש להולכי רגל. 

וגשר פלדה חדש יותר. באיזור יש כמה תעלות מים רחבות (מן הסתם נהרות שיושרו).

חלק מהדרך הלכנו לאורך שביל בצידי התעלות. חביב.

במונית נסענו למוזיאון סומידה הוקסאי (The Sumida Hokusai). זהו מוזיאון אמנות הממוקם במחוז סומידה ומוקדש לאמן האוקיו-אה (סוג של ציור) המפורסם קצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai) , שגם חי בעיקר באיזור זה. הוא ידוע באמנות היפנית במיוחד בזכות יצירותיו האיקוניות כגון "שלושים וששה מבטים על הר פוג’י". במוזיאון היתה תערוכה מיוחדת שעוסקת בתחום בִּיגִ’ינְגַה (Bijinga) – ציורים של נשים יפות, וכן ציורי ים ידועים. התערוכה מתמקדת בתחום הביג’ינגה, ובהתפתחות סגנונו הייחודי בז’אנר זה לאורך השנים.

בחוץ. פתוח למדרכה. יש חריצים ומבטים שהרחוב חודר לקוביית במבנה.

כמובן אסור לצלם במוזיאון. 

יצאנו ואימצנו מסעדת ראמן מקומית שעברנו על ידה ונראתה מלאה מספיק באנשים כדי שתסתמן כטובה. אכלנו בה משהו חם לצהריים.

בסיום הארוחה הלכנו לכיוון גני קיוסומי Kiyosumi.
בימי תקופת אדו, עמד במקום זה בית המגורים הכפרי של האדון הפיאודלי קוזה יאמָאטו־נו־קָאמִי (Kuze Yamato-no-kami). מאוחר יותר נרכש המקום על ידי איוואסאקי יאטארו (Iwasaki Yataro) בתקופת מייג’י, שבחר בשטח זה כדי להקים גן לטובת עובדיו(לימים קונצרן מיצובישי)  ולמען אירוח אורחים חשובים. הגן משלב יסודות מהסגנון הקלאסי. מאוד שלו ויפה.
במהלך רעידת האדמה הגדולה של קנטו בשנת 1923, ניזוק הגן, אך שימש כשטח פינוי והצלה לתושבים. אחר שוקם ונתרם לעיר.

חזרנו למלון לחכות לרועי ורוני. אכלנו איתם ארוחת ערב.

חזרנו למלון רועי ורוני לקחו את המזוודות ונסעו למלון שלהם.  מחר קפבושי. לילה טוב.