משכונת יאנקה לאואנו

יום שבת 18.10.2025. 
הבוקר ויוי והלל שקצת נמאס להם מהעיר, או כמו שהם הגדירו לטייל ולראות עוד שכונות, נסעו לטייל באי אנושימה (Enoshima).
אנחנו במשימת לחקור את טוקיו לפרטים, נסענו לתחנת ניפורי (Nippori) להסתתובב בשכונה יאנקה (Yanaka). יצאנו מהתחנה, ומצאנו קפה יפה שנקרא רנואר Coffee Room Renoir. מתוך השם כבר אפשר להבין שהוא מרשה לעצמו לקחת מחיר כפול על הקפה. לזכותו יאמר שהקפה טעים, ומוגש בכוס מאג, ורק זה לכשעצמו שימח אותי ממש.

ברקע התנגנה מוזיקה קלאסית שמתאימה לעיצוב

המשכנו בדרכנו למוזיאון הפיסול של אסקורה (Asakura Museum of Sculpture). המוזיאון היה בעבר הסטודיו ובית המגורים של הפסל פומיו אסאקורה. אסאקורה סיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות של טוקיו בשנת 1907, והקים את ביתו וסטודיוֹ כאן, ביאנאקה. בתחילה המקום היה קטן, אך עם השנים הורחב ושונה מבחינה מבנית מספר פעמים. אסאקורה עצמו היה אחראי על תכנון המבנה.
בכניסה למבנה חייבים להוריד נעליים ולגרוב גרביים. איתי שבא עם סנדלים קיבל גרביים יפניים מהמקום, והאשה שנתנה לו אותם דיברה אליו כמו אל ילד מפגר. גם ככה הורדת הנעליים מעצבנת אותי בכללי, אבל יחד עם צורת הדיבור והטון המתנשא משהו, עיצבן אותי ממש, והסבלנות שלי למוזיאון הזה לא היתה משהו... 

פסל יחיד שהיה אפשר לצלם נדמה לי נקרא אליסה. פסל של הבת קיוקו

המבנה שימש כבית ספר פרטי וכסטודיו. לאחר פטירתו פתחה משפחתו את המבנה לציבור בהתאם לבקשתו.

הכניסה והחלק של הסטודיו הם מבנה בטון נוקשה, וכל החלק הפרטי הגדול בנוי יפני-מסורתי לגמרי. הבינוי בצורת "ח" גדולה עם גן באמצע שעיקרו  שילובים שונים של סלעים ומים.

התערוכה שהיתה עכשיו היא של פסלים של הבת שלו קיוקו, לציון 100 שנים להולדתה (נפטרה לפני כ-10 שנים). גם היא פסלת, אולי אפילו יותר מוצלחת. הפסלים היו בעיקר של נשים מערביות. אחד הפסלים שם נקרא 'Aya'.

מבט מהגג, עליו יש גינה

חצר הבית

משם יצאנו לשכונה והתחלנו להסתובב בה. לאורך הרחוב היו חנויות של קניות שונות, שוק תיירותי למדי אך חביב. המון תיירים ברחובות.

בחנות הזו ניתן לקנות מנורות בנוסף ישנה אפשרות לעצב לבד את המנורה עם חתיכות זכוכית מוכנות. 

שווקים של דברים שונים

רחובות צרים

המשכנו להסתובב בשכונה במטרה להגיע אל בית הקברות הנמצא שם. בדרך עוברים גלריות ומקדשים קטנים ונחמדים. ניכר שזה פחות בדגש תיירות. להלן מבנה ציבורי מיוחד (איתי התלהב) שחלקו תחנת מכבי אש וחלקו משהו מנהלי אחר אולי בי"ס או מתנ"ס מקומי.

מבנה בטון עירוני

ניתן לראות את צמחיה בגג יורדת לאורך המבנה

באחת הסמטאות מצאנו פינקסון עם בקשה 'תספר לי על עצמך'. אז סיפרנו שאנחנו זוג מישראל שמטייל ביפן ואיחלנו כל טוב.

הפנקס שבקיר

ברחוב ניתו לראות מוטיבים אדריכלים מעניינים למשל צד ימין כנראה מקדש עם חומה ותיקה יותר, ובצד שמאל בינוי חדש עם חומה דומה אך עם טוויסט.

דוגמה להסבר. כותבים.

הגענו לראות את בית הקברות הגדול, אבל עשינו את זה בקטנה.

נראה כמו מקומות לקבורת אפר

משם המשכנו דרך שכונת אואנו (Ueno) והפארק הגדול בשם זה לכיוון מוזיאון שיטאמאצ'י (Shitramachi). הפארק מאוד גדול ויש בו אטרקציות שונות כולל גן חיות שלא נכנסנו אליו, מקדשים שונים, פאגודה חמש קומות שלא מצאנו, ובריכה גדולה שחלק לא מבוטל ממנה מלא בצמחי לוטוסים שלצערנו לא פורחים עכשיו אלא רק הפירות.

דוכנים שהיו בפארק קצת נחלת בנימין

מבט מלמעלה על הבריכה (בירוק-צהוב בשל כיסוי צמחי הלוטוס)

מוזיאון שיטאמאצ'י קטן למדי היה חמוד. הוא משחזר את הבנייה שנעשתה באזור דוגמאות של בתים והרחוב, עם ההסטוריה המקומית בדגש על חיי האנשים.

אתמול עברנו ליד מתחם גדול עם מבני זכרון לאירוע "קאנטו" של שנת 1923. היום במוזיאון הבנו שמדובר ברעידת אדמה שיחד עם השריפות שפרצו אחריה הרסה חצי מהעיר בזמנו. עד ששוקמה במהירות תוך כמה שנים החלה ההסתבכות של יפן במלחמות באסיה לאורך רוב שנות השלושים (ובהמשך במלחמת העולם השניה), תקופת מחסור וקשיים. גם כאן לא ליקקו דבש באמצע המאה העשרים.

סיימנו את המוזיאון ובחיפוש קפה של אחה"צ הגענו בלי לשים לב לשוק אמיוקוצ'י (Ameyokocho) בו סיירנו עם לאה ביום הראשון בטוקיו. מצאנו עוד קצת סוגי אוכל ותבלינים שנביא הביתה לבדוק. 
חזרנו למלון ויצאנו עם הויטלרים לארוחת ערב משותפת אחרונה, מחר הם טסים הביתה. גם אנחנו מריחים כבר את הסוף.