מקדש אלף שערי טוריי

יום ראשון 12.10.25.
הבוקר קמנו ויצאנו מוקדם יחסית כדי לקחת מונית למקדש פושימי אינארי טאישה (Fushimi Inari Shrine) . זהו מקדש שינטו חשוב בדרום קיוטו, המפורסם באלפי שערי ה"טורי", היוצרת רשת שבילים מאחורי המבנים העיקריים שלה. השבילים מובילים ליער המיוער של הר אינארי הקדוש, המתנשא לגובה 233 מטרים ושייך לשטחי המקדש.

זה אולי האתר המתוייר ביותר בקיוטו. למטה מאוד צפוף, אבל ככל שעולים קטנה צפיפות התיירים ויותר נחמד.
פושימי אינארי הוא החשוב ביותר, מבין אלפי מקדשים, המוקדשים ל"אינארי", אל האורז בדת השינטו. שועלים נחשבים לשליחים של אינארי, ולכן פסלי שועל פזורים ברחבת המקדש. זהו מקדש עם שורשים עתיקים ומקורות עתיקים, עוד טרם הפיכת קיוטו לבירה בשנת 794.

מפה מתחילים לעלות משני צידי השער שומרים השועלים

למה שועל? הדבר החשוב ביותר זה האורז. אוכלים אותו או סוחרים איתו ומקבלים פרנסה. גידול האורז מורכב ואחר כך כשמאחסנים אותו באים העכברים ואוכלים את האורז. אבל השועלים הם אלה שמחסלים את עכברים ולכן הם הבטחה לאוכל, לפרנסה ולשגשוג כלכלי. לכן במקדשי שינטו המֶקַדשים הצלחה חומרית תמיד יוצגו שועלים. שני שועלים שיחזיקו בפה תמיד משהו הקשור לאורז – מפתח למאגר האורז, מגילה של ספר החשבונות של האורז, כדור אורז עטוף באצה, ענף עשיר מלא בגרגירים, או שיאזנו כלי הנושא ברכה על זנבם.

עולים

עולים

עדיין עולים

הפסקת למרפסת התצפית לנוף 

פוגשים מקדשים גם בדרך למעלה

עולים

הגענו ל TOP

שערי הטורי לאורך כל השביל הם תרומות של אנשים וחברות, ובגב כל שער תוכלו למצוא את שם התורם ותאריך התרומה. סכום התרומה מתחיל בסביבות 400,000 ין (כ-100 אלף שקלים) עבור שער קטן יותר ועולה ליותר ממיליון ין (כ-250,000 שקלים) עבור שער גדול.

תרגום של גוגל

יש גם בלי סוף מצבות קטנות מסוגים שונים, פסלים, דגמים של שערי עץ עם ברכות ובקשות עליהם בגדלים של 30-60 ס"מ עומדים או בערימות על מקדשוני האבן. 

בירידה רואים את התורמים

לרדת זה יותר מהר

עוד מהמקדש בדרך.

קאנון אלת הרחמים (קצת נראה שהיא עושה לנו ז')

משם נסענו למוזיאון לאומנות (Kyoto Museum of Crafts and Design) הגענו לשם וגילינו שהיום יש בדשא ליד הפנינג שארגנו סטדננטים עם הופעות של להקות ילדים דוכני אוכל ועוד דברים נחמדים. 

צחקנו שאלו הופעות של המתנסים המקומיים

אחרי הסתובבות קלה קצת נשנושים והתחלה של טפטוף גשם, נכנסנו למוזיאון עצמו.

המוזיאון קטן. שולחן קטן מוקדש לכל אחת מעשרות מלאכות מסורתיות. מעוצב יפה מאוד ולמעט אומנויות גם יש הדגמה של שלבי ההכנה.

קסילופון מכוסות

משם התפצלנו ויוי והלל חזרו לדירה, ואנחנו עוד נסענו לשוק nishiki להסתובבות נוספת. קצת קניות ודגימות מיני מזון לא-ברורים. ניסינו מיני אוכל רחוב מוכן, כמו איזו קציצת-דג על מקל, הפתעה טעימה. חנות תבלינים נתנה טעימה של מרק בטעם דג. אחרי שטעמנו קנינו מאבקת ה- Dashi  שאת מכירתה למרק זה קידמו. נראה איך זה יצליח בעונת המרקים הקרובה...
ארוחת ערב אכלנו ביחד ב Yakiniku Nikudoushi היה מצויין. 
בסוף האוכל חזרנו לדירה ואיתי נסע לתור את העיר עוד קצת בלילה. הנה קצת תמונות מהסיור הלילי.

עוד יום ארוך הסתיים.