הסכר הוהייקיו בדרך לבית בטויה

יום חמישי 2.10.25.
הבוקר יצאנו מהמלון בסאפורו במטרה להגיע בסוף היום לבית ששכרנו ליד אגם טויה.
עצרנו בעיירה קטנה בשם Jozankei , חנינו ויצאנו לתור את העיירה.
יש כמה פסלונים של גרסאות שונות של הקמע התיירותי-מסחרי של המקום, תחת השם הכללי שלו Kappa.

פסל של Miss Jozankei Kappa

בעיירה הזו יש כמה אטרקציות. העיקרית היא מי המרפא החמים. יש מים חמים שזורמים בכמה מקומות ואפשר לטבול בהם את הרגלים. אפשר כמובן באחד מבתי המלון הרבים סביב, אם מתארחים בהם. אבל אפשר גם לעשות את זה בגן של העיירה או אפשר במאפיה המקומית שנמצאת בתוך הלובי של אחד מבית המלון. נחשו מה בחרנו?

אנשים טובלים רגלים בגן המקומי

או שותים קפה עם עוגה מול הנוף כשרגליך טבולות במים החמימים... 

שנית סיבוב קטנטן כולל ביקור פגודה ובהמשך בתוך היער לאורך הנחל ועל גשר תלוי שנחמד ללכת.

כניסה למקדש המקומי

ערוץ הנחל

במעלה השביל בערוץ

נותנים 1 ין לפסל של הגשר

דיון בסוגיות הנדסיות מורכבות לגבי אביזר תליית הגשר.

המשכנו לתחנה הבאה.

הגענו לחניה והחלטנו ללכת ברגל אל הסכר כי באמצע  הדרך אמורים לראות את ה Kudan falls ואכן לפני שנכנסנו למנהרה בדרך לסכר ראינו זרזיפים קטנים של מים, שכנראה מרשימים יותר בעונות אחרות.

עצירה ל"מפל" 

קצת מים בצילום תקריב

הכניסה למנהרה שמובילה לסכר

ההליכה במנהרה

המשכנו לכיוון סכר הוהייקיו (Houheikyo Dam). בנייתו החלה בשנת 1967 והושלמה בשנת 1972. זהו סכר קשת בגובה 102.5 מטר. מטרת הפרויקט היא לווסת את ההצפות בנהר טויוהירה ובמורד נהר אישיקארי, לספק מי שתייה לתושבי סאפורו, ולייצר אנרגיה הידרואלקטרית בהספק מרבי של 51,900 קילוואט בתחנת הכוח הוהייקיו של חברת החשמל הוקאידו. הוא נבחר על ידי סוכנות היערות כאחד מ"100 יערות מקורות המים המובילים" ו"100 אגמי הסכר המובילים".

גובה הסכר עצום, ובעצם בלי קשר אליו (חוץ מנקודת התצפית המיוחדת) נופי הערוצים כאן יפהפיים. יותר תלולים וחדים מאשר ראינו מזרחה יותר בימים הקודמים.

המים שהסכר עוצר ויוצר אגם לא מאוד גבוהים בעונה הזו של השנה, אבל רואים שיש זמנים שהם גבוהים בכמה מטרים טובים.

משחררים מעט מים דרך הסכר

מבט מטה מאמצע הסכר

מבט חטוף על גודל הסכר

מבט במורד הערוץ

ישנה גם אפשרות לעלות לתצפית על הסכר מלמעלה בשביל זה אפשר לקחת מעלון קטן.

התצפית מלמעלה על הסכר

בחזרה כבר ויתרנו על ההליכה ושילמנו על השאטל לחניה.

יצאנו לכיוון אגם טויה עם עוד עצירה לקניית מצרכים לבישול ארוחת ערב, כי הפעם ישנים בבית שכור.
העצירה האחרונה היתה של תצפית על האגם. 

כמובן שיש גם שלט של TOYA - אם לפ"ת יש שלט אז למה הם לא?

האגם של טויה - הצליח להם

זה באמת לא צולם בסטודיו עם רקע פיקטיבי 

אחרי קצת התברברויות בדרך (באשמת גוגל) הגענו לבית נעים ומזמין והתחלנו בהכנות לארוחת הערב. 

ארוחת ערב היתה יין ומרק משובח עם כל הדברים הטובים בפנים. מתאימה בדיוק לצאת יום הכיפורים.

עוד יום עבר. 

סאפורו וגבעת בודהה

יום רביעי 1.10.25.
במלון בסאפורו כלולה ארוחת בוקר ואיתה התחלנו. אחריה יצאנו לתור את העיר.

ארוחת בוקר במלון יפני

התחלנו בשוק Nijo Market שקרוב למלון. זהו שוק דגים המוכר מגוון מתוצרי הים. ראינו בתצוגה בעיקר סרטנים וצדפות. בנוסף נמכרים גם מוצרי דגים מיובשים. חלק מהשוק נמצא על הרחוב וחלק עובר בסמטה צרה מאוד.

ראינו מכירה של סרטנים מכל הגדלים

בסמטה הצרה

כשסיימנו עם השוק, נסענו ברכבת התחתית לאוניברסיטת הוקאידו. בדרך לאורך "הנהר השכונתי" ראינו קצת עצים בשלכת. היעד היה לראות את שדרת השלכת באוניברסיטה שנחשבת למאוד יפה.

האוניברסיטה יפה ונעים ללכת בה. מרחבים ירוקים בין המבנים, רחובות רחבים, ומקום להולכי רגל ושבילי אופניים, כיאה לאוניברסיטה מסודרת בת 150 שנה. 

השדרה הידועה אכן יפה - אך כולה עדיין ירוקה. באסה...

אין הצלחות עם שדרת השלכת

אחרי תבוסת השדרה הלכנו למוזיאון האוניברסיטה. בדרך עוד מצאנו שלולית (pond) קטנה מלאת צמחי מים חלקם אפילו פורחים.

נכנסנו למוזיאון קודם כל כי חיפשנו קפה והיתה גם המלצה על גלידה טובה שם (בדוק ונכון). 

אם אנחנו שם מה לא נציץ על המוזיאון?

בפועל הציגו את תחומי המחקר וההצלחות שלהם במחלקות השונות את זוכה פרס נובל שלהם ועוד פרסים אחרים. תצוגה מגוונת ועשויה יפה, חלקה מקצועי מאוד ולחלקה יש חן של אותנטיות אקדמית.

גם זה בבניין מרשים מתחילת ימי האוניברסיטה.

משם המשכנו לראות את המבנה הקטן סייקאטיי (Seikatei) שנבנה בשנת 1880 כבית אירוח לאורחים חשובים. באותם ימים, האזור היה גם פארק ששימש כשטח ניסויים חקלאיים לקולג' החדש לחקלאות שנוסד כחלק מהמאמצים לפיתוח הוקאידו. בספטמבר של השנה שלאחר מכן, הקיסר מייג'י ביקר בהוקאידו. הוד רוממותו נח כאן ושיבח את הגן, שעוצב על ידי לואיס בוהמר (Louis Boehmer), גרמני-אמריקאי שהיה מנהיג בתחומי הגננות. בשנת 1961 הוכר המבנה כמורשת היסטורית על ידי מחוז הוקאידו, וגם כתרבות נכסי עיר על ידי סאפורו, משום שהוא מתעד את ההיסטוריה של תקופת פיתוח האזור, ואת סגנון הבנייה המשלב אדריכלות מערבית עם מסורת יפנית.

המבנה מבחוץ

נכנסים כמובן מורידים נעלים.  

חדר האירוח היפני

משם המשכנו לכיוון עוד מבנה ממשל קולוניאלי (של היפנים שיישבו את הוקאידו באנשיהם) אבל לא נכנסנו אליו אלא רק ראינו אותו מבחוץ.

ואז הלכנו לשדרה של ה Odori Park שם בדיוק עכשיו מתקיים פסטיבל אוכל. הלכנו לבדוק אותו לצהריים.
הצלחנו לטעום שני סוגי ראמן מאוד שונים זה מזה, דמפלינג עוף, וגם פיש&צ'יפס ממי שהתיימרו להכתוב שהם זכו מקום ראשון ביפן בתחרות הצ'יפס של שנת 2024-25. 

dumplings

אחרי שסיימנו לאכול חזרנו למלון כדי לקחת את האוטו ולנסוע לגבעת בודהה (Hill of the Buddha)  שלא הספקנו לראות בדרכנו לסאפורו כי היה כבר מאוחר. זהו אתר בודהיסטי הממוקם בבית הקברות טקינו (Makomanai Takino) שבפאתי העיר סאפורו. הפרויקט תוכנן ועוצב ע"י הארכיטקט טדאו אנדו והושלם בדצמבר 2015.

כשמגיעים רואים רק ראש שמציץ בקצה הגבעה. על כל מורדות הגבעה המלאכותית שתולים צמחי לוונדר. בעונה הכול מסביב סגול.

קצה הראש

הולכים סביב לכיוון הפתח. עם הכניסה בשער נתקלים בבריכת מים המשמשת להפרדה רעיונית. עושים עיקוף סביב בריכת המים במקום ללכת ישר, כדי לשנות את הלך הרוח למקודש.

אחרי ההקפה מגיעים למנהרה ארוכה שממורד הגבעה אל מרכזה.

אורך המנהרה (צילומים לכיוון היציאה)

בסוף הדרך מגיעים לחלל פנימי עגול וגלילי העוטף את פסל הבודהה. ראשו של הבודהה נראה כמוקף בהילה של שמיים.

פסל הבודהה

אפשר לשבת על הכסאות ולהתייחד עם הפסל 

בית הקברות הינו למעשה פארק-קברות רחב ידיים הממוקם בפאתיה של סאפורו. מרחבי הפארק עצמם נחשבים כאתר ביקור מלבב. עם הכניסה לשער עוברים דרך שדרה של כ- 40 פסלי ענק של ראשי מואי (Moai) רפליקות של פסלים מאיי הפסחא. לא רחוק מפסלי הענק, נמצא העתק מדויק של ה- סטונהנג' (Stonehenge)

ראשי מואי

משם החלטנו לנצל את ההזדמנות וללכת לחפש  Masumi waterfalls שהם מפלים מרהיבים הממוקמים בחלקו המזרחי של פארק הלאומי Takino Suzuran Hillside גובהם כ-18 מטרים ורוחבם כ-20 מטרים (בעוצמת זרימה מירבית, שלא היתה היום). מימיהם זורמים על פני משטח סלע חלק, שנראים כמתפצלים לשתי זרימות נפרדות.
בתחילה חשבנו שהמקום לא נסגר אבל כשהגענו למפל הגיע אלינו פקח שאמר שסוגרים עוד רבע שעה. הצטלמנו ומהרנו חזרה אל האוטו. עדיין היה שווה.

דרך הליכה נחמדה פנימה

עוד מפל שנראה צדדי יותר

הצלחנו למצוא

חזרנו שוב למלון והפעם כל זוג יצא לאכול במקום אחר. איתי ואני החלטנו לחזור לפסטיבל האוכל ולנסות עוד דברים. הפעם הזו אכלנו טמפורה (איתי עם ביצי דגים של הרינג ואני עם סרטן) וגם לביבות תפוחי אדמה כל שהן, סושי עם בשר ואגיו צלוי, ולסיום צלי בשר צבי מבושל ביין על פירה תפוחי אדמה - וזו באמת היתה המנה הכי מצויינת שאכלנו. אולי היינו מנסים עוד משהו אבל ב 20:00 סוגרים את הפסטיבל וכל הדוכנים האין סופיים שהיו שם נסגרו בבת אחת. 
גמר חתימה טובה.

בדרך לסאפורו

יום שלישי 30.9.25.
הבוקר עוזבים את המלון ב Furano  ונוסעים כשעתיים ל Sapporo, העיר הגדולה של האי הוקאידו. לא לפני שמתחילים את הבוקר במאפיה של פוראנו.

נסענו למוזיאון של הוקאידו. המוזיאון ממוקם בתוך Nopporo Shinrin Kōen Prefectural Natural Park
המוזיאון מחולק לשניים. החלק הראשון זהו מוזיאון המתאר את החיים בהוקיאדו על כל תחומי ההיסטוריה והתרבות כמו: שפה, פרנסה, חקלאות, חיות, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, מלחמות. 

מבנה המוזיאון מבחוץ

חלק מהחיות שהיו באזור

ממצאים היסטוריים של ייצור עששיות נייר

דגם של טויטה

הכניסה לאזור חיות האי

על החלק השני בהמשך.

משם נסענו קטע קטן למרכז המבקרים של היער Npporo Forst Park, לא היה לו הרבה מה להציע, אבל הבניין יפה.

בשביל להכנס צריך להוריד נעלים וללבוש כפכפים מקומיים

אחרי הביקור החלטנו ללכת רגלית עד ה"שלולית" ( pond ) הקרובה, כ 1.5 ק"מ בתוך היער, ולאכול שם צהריים. לקחנו לחם וממרחים ויצאנו לדרך. ההליכה ביער היתה נינוחה ונעימה, וגם הפיקניק היה נחמד מאוד.

קצת פחות רואים אבל איפה שנמצאים האשוחים (?) הצפופים אין כלום לעומת הצמחיה הנמוכה הצפופה מתחת לעצים האחרים. ביער מינים שונים של עצים והוא צפוף ויפה.

מבנה חמוד ליד השלולית

אנדרטה כל שהיא

ה"שלולית"

כשחזרנו לאוטו השעה כבר היתה ארבע, ובכל זאת החלטנו לנסות את מזלנו חזרה לחלק השני של המוזיאון, 
Historical Village of Hokkaido שנמצא בסמוך. זה אוסף של מבנים שהועברו לכאן או נבנו כפי שהיו. בעיקר מסוף המאה ה-19, תקופת ביסוס השלטון היפני על האי הוקאיידו, שאפשר לראותו גם כנישול של בני המקום הקודמים (רובם בני תרבות ה- Ainu ). חלק מהמבנים הם בהשפעה מערבית חזקה, בעיקר אמריקאית, וחלקם מסורתיים-יפניים.

רחוב הראשי

קרונית שמובלת עם סוס

משם נסענו למלון בסאפורו. הספקנו עוד יציאה לארוחת ערב במסעדת סטייקים Ikinari Steak, ולאחריה סיבוב היכרות עם סביבת המלון הקרובה.