יום בדגש מוזיאונים

יום שישי 17.10.25.
נסענו בבוקר למוזיאון נזו (Nezu). איתי מצא מאפייה צרפתית מומלצת בתוך תחנת התחתית  Omote-sando שאליה נסענו, אז פתחנו את הבוקר שם בקפה עם מאפה.

מאפים שמקדמים את בוא האלווין בקרוב

יצאנו מהתחתית לאזור מפונפן ברמות על, כיכר המדינה נראית שכונת מצוקה לידו. עד כה לא נתקלנו באזור מסוג זה בטוקיו. כל בניין קטן עם חנות-עילית עוצב למשוך תשומת לב, אבל בנסיון לטוב-טעם.

בתוך האזור נמצא גם המוזיאון. זהו מוזיאון קטן סה"כ היו בו 6 חדרים לא מאוד גדולים של תצוגה ובעיקר ידוע בגנים היפים שלו. סיני המליצה מאוד אז הלכנו.

הכניסה למוזיאון צד אחד במבוקים כמרכיב בנייה צד שני במבוקים הצמח

היתה תערוכה מאוד יפה שנקראית Feel the Clay,  שעוסקת בקרמיקת יָקִישִימֶה (Yakishime) שהיא קרמיקה ללא זיגוג, הנשרפת בטמפרטורה גבוהה עד שהחימר עובר תהליך של היתוך והתאבנות טבעית. כלי הקרמיקה הפשוטים הללו נחשבו ביפן ליצירות בעלות ערך אסתטי רב. התערוכה מציגה את כלי היאקישימה הנערצים ביותר ביפן מתוך אוסף המוזיאון, חלקם בני מאות רבות של שנים. אסור לצלם אז אין דוגמאות. בנוסף יש תערוכה של כלים מסין עשויים ברונזה ומעוטרים מהמאה 11-13.
בתמונה זון (כלי ליין, Zun )  שמעוצב בצורת שתי כבשים גב אל גב עם גליל פתוח על גבם המשותף. למרות שזוהי יצירה מפוארת הולמת להצגה במזבח דתי, יש משהו הומוריסטי בדימויי הכבשים. מלבד יצירה דומה במוזיאון הבריטי, לא ידועות דוגמאות אחרות ששרדו מסוג כלי זה. 

הגנבתי תמונה אחת שהיא גם הלוגו של המוזיאון

יצאנו לראות את גן המוזיאון. אכן הגן בנוי מאוד יפה ומעניין.

יצאנו מהמוזיאון לכיוון התחתית ועברנו ליד מקום שנקרא Granny Smith apple pie & coffee. קנינו עוגות פאי תפוחים מסוגים שונים ונסענו לשכונת ג'ימבוצ'ו (Jimbocho). מצאנו גינה נחמדה לאכול את העוגות שקנינו. ג'ימבוצ'ו היא שכונה שטיים אאוט זיכה אותה במקום הראשון ברשימת השכונות המגניבות בעולם ל-2025. איתי שם עליה עין. אכן באמת שכונה חביבה. הרבה מסעדות, חניות ספרים ובינהן יש גם חנויות אחרות נחמדות.

חנות שקוראים לה מגניב - שזה כמובן ממש מגניב

בניין ששרד את השריפה הגדולה של1922 ושימרו אותו

תוך כדי ההסתובבות בשכונה נפרדנו מויוי והלל שהמשיכו לבדוק דברים בשכונה. היה יום עם ראות טובה ואני רציתי לנסות שוב לראות את הר הפוג'י. לשם כך נסענו למגדל Skytree אבל כשהגענו לשם התור כבר לכרטיסים היה כל כך ארוך שויתרנו מראש על העניין. ישבנו ואכלנו כפיצוי המבורגר ב Kua-Aina. משם מהרנו כדי לראות את מוזיאון החרבות שכניסה אחרונה אליו היא ב 16:30. הגענו למקום ב 16:25, כדי לגלות שהוא סגור כי מחליפים לו תצוגה. ממראה הבנין בחוץ וקצת תצוגה בלובי נראה מעניין.

הודעה שסגור

בלובי הבניין היה קצת תצוגת חרבות

בלית ברירה שמנו פעמינו לעבר ה TeamLab Borderless  שאליו היו לנו כרטיסים מוזמנים (חובה) ב 18:00 לא לפני שעברנו בגני  Kyu-Yasuda שפגשנו בסמוך למוזיאון החרבות.  

מןזיאון החרבות מהגן

צבי מים חמודים

נסענו לטים-לאב (TeamLab Borderless) ושתינו קפה בערביקה שנמצאת בקומה התחתונה של בניין B. נפגשנו חזרה עם הויטלרים ונכנסנו למוזיאון. המוזיאון הוא חוויה של כל החושים משהו מטורף. מאוד מאוד מומלצת.

חדר הכדורים

בית התה

חדר הכדורים

חדר הלדים

בסוף הביקור במוזיאון הלכנו לחוות מסעדת סושי בסגנון סרט נע, Sushiro. עלינו לקומה השלישית שם ממוקמת המסעדה. גילינו שיש תור ארוך חיכינו איזה 20 דקות. איך זה עובד? נכנסים ולוקחים כרטיס, שזה המספר שלך ויש לך קוד QR. כשקוראים על המסך למספר שלך, מעבירים את הקוד QR במכונה ומקבלים תמורתו קוד QR חדש עם מספר השולחן אליו הולכים לשבת. מרגע שישבנו הדברים אכן רצו על סרט נע והיה נחמד מאוד.  הכול מוזמן דרך טאבלט שנמצא על השולחן, וכל מנה שמגיעה ומיועדת לשולחן מצפצפצת שהיא הגיעה. בסוף התשלום גם הוא אוטומטי. ליד היציאה ישנה מכונה שדרך העברת הקוד QR של השולחן ניתן לשלם את החשבון.

במסעדה

הגענו לחדר מספיק מאוחר, בדיוק  לצלצל ל'שבת שלום'.

אודאיבה האיים המלאכותיים בטוקיו

 יום חמישי 16.10.2.
נסענו לאודאיבה (Odaiba) , אזור הבנוי על איים מלאכותיים. בשביל להגיע אליהם עלינו על קו הרכבת יוריקאמומה (Yurikamome), שעובר דרך גשר הקשת בענן (Rainbow Bridge) ועוצר בתחנות שונות באודאיבה. זו רכבת עילית, כמה קומות מעל הקרקע, אשר עוצבה במיוחד עם חלונות גדולים מהם אפשר לראות את אודאיבה ואת מפרץ טוקיו מלמעלה. התמקמנו בקרון הראשון לקבל חוויה צפייה יפה לאורך הדרך. 

נוף על המפרץ

הדרך עוברת על הגשר

ירדנו לאי והתחלנו לסייר בו היעד הראשון היה ללכת לאורך החוף עד לפסל החירות.

בפארק. ברקע בנין פוגי'-טיוי. התצפית שבהמשך מהקומה ה-45, מתוך הכדור התקוע שם

אודאיבה תוכננה כחלון ראווה של חיי העתיד, כעיר עצמאית בת למעלה מ-100,000 תושבים. למעשה נוצר אזור שומם, דל באוכלוסייה ורובו מגרשים ריקים. ב-1996 שונה ייעודו של האזור שוב מאזור לעסקים בלבד והוגדרו בו רבעים לפעילות בידור ולמסחר. האזור התעורר לחיים כשטוקיו גילתה את שפת הים. נפתחו בתי מלון, מרכזי קניות ומספר חברות גדולות, העבירו את המטה שלהם לאי. במקביל שופרה התחבורה אל האי.

על החוף

הולכים על ה skyway 

פסל החירות. לא בגודל של המקורי. לא ממש יודעים מה הסיפור שלו

משם המשכנו לתצפית מבניין Fuji TV בניין הטלויזיה. איך שעלינו לתצפית כמנהג המסורת בטיול הזה הכול נעשה עננים ואי אפשר לראות הרבה מהתצפית. כשהגענו לשלט הבנו מה הבעיה. כל מה שקשור לתצפית על הר פוג'י לא הצליח לנו הטיול הזה...

בדיוק פה מאחורי הענן זה הר פוג'י

ירדנו והלכנו לקניון הקרוב, קניון דייבר סיטי, על מנת לשתות קפה. הפעם בצירוף קרפ. כשיצאנו גילינו את דגם הרובוט הענק שמוצב בחזית הבניין ומקורו בסדרת אנימציה יפנית פופולארית בשם Gundam. מסתבר שהרובוט משנה את הצורה שלו מעט וגם מדליק אורות במהלך שעות מסויימות ביום. כשהיינו שם הוא נח.

בחזית קניון דייבר סיטי.

המשכנו משם למוזיאון הלאומי למדע וחדשנות מתפתחת Mirakan לרוב המוצגים יש תרגום לאנגלית וסך הכול היה מוזיאון חביב ביותר.

הכניסה למוזיאון

דגם תחנת חלל

החלל המרכזי. הכדור הוא מסכים, כדור הארץ שם מסתובב או שיש הקרנות אחרות.

כלב שעשוע. זז ומגיב לליטופים, מפותח כתמיכה רגשית פחות תלותית מחיה אמיתית 

בסיום הסיבוב במוזיאון הלכנו לחוף על מנת לתפוס סירה לצד השני חזרה לעיר עצמה תחנת הינודה (Hinode).  

גשר קשת בענן

הסירה ששטנו בה

ירדנו מהסירה והלכנו לחפש צהריים וגם להחליט מה בהמשך. אחרי שאכלנו קארי המשכנו לגנים הסמוכים האמה-ריקיו (Hama-rikyu) .  השעה היתה כבר ארבע, שעה לפני הסגירה, ועדיין הצלחנו לראות לא מעט מהגנים.

האזור, המוקף בחפיר בשם אוצ'יבורי, שימש בעבר כמקום להובלת סחורות ממקומות רחוקים כמו קיוטו ואוסקה לבירה. סוללות החפיר נבנו עם מדרגות אבן לטעינה ופריקה של סחורות. 
במהלך התקופה בה גני האמריקיו היו מטופחים (1787-1837), נבנו בגן מבנים חדשים רבים. הגן שימוש גם מקום מפגש נינוח לשליט-שוגון עם אורחים מכובדים.

בריכות שמפלס המים שלהן משתנה עם הגאות והשפל, ומשנה את מראה הגן, ידועות בשם שיורי-נו-איקה. גן זה נבנה עם בריכה גדולה של כ-28,000 מ"ר במרכזה. מגוון של בעלי חיים ימיים, כמו בורי, דניס שחור וסרטנים, ניתן לראות בבריכה. ברווזים רבים עפים אל הבריכה.

משם נסענו לכיוון המלון וכל אחד סיים את היום בדרכו.
אנחנו הלכנו לאכול ראמן. אחרי עמידה בתור אצל  Nagi ramen, אכלנו ראמן מדהים בקומה שנייה צפופה ואווירתית ב-Golden Gai, הסימטה בה כל מקומות האוכל הם ברוחב מזערי ועם מעט כסאות. הציר מבוסס על סרדינים, והאטריות ייחודיות. 

השלט של Nagi

בסוף הארוחה כשיצאנו לסמטה איתי ראה בסופה קצה גג מקדש מציץ מעבר לחומה. לא היתה ברירה, הלכנו לבדוק. מצאנו את Hanazono Shrine (מקדש שינטו) בקצה הרחוב שפתוח בכל שעות היום, אז השלמנו את "המקדש היומי" בביקור במקום.

מבט מהצד

חזרנו למלון דרך רחוב הקניות. אחרי כמה השלמת קניות חזרנו למלון. מחר יום שיתחיל במוזיאון אחד וייגמר במוזיאון אחר (הכרטיסים ניקנו מראש), ונראה מה עוד.